מי מפחד מהחופש הגדול?

הפוסט הזה מכוון לכל המעצבים שהם גם הורים לילדים ונמצאים כרגע בהתקף חרדה עם בואו של החופש הגדול. מצד אחד – קייטנות עולות הון וגם הן נותנות פתרון רק ביולי ויש גבול כמה אפשר לנצל את סבא וסבתא. חוצמזה, גם אנחנו רוצים לבלות עם הילדים שלנו בחופש ולא רק לארגן להם פתרונות מאולתרים.

מצד שני – אי אפשר להשבית את העסק למשך חודשיים. יש לנו לקוחות שסומכים עלינו וגם מן צורך מטריד כזה בהכנסה.

אז מה עושים?

הפתרון שאני מצאתי הוא מעבר לעבודה במתכונת לילה. אני יודעת שהפתרון הזה לא מתאים לכולם ויש בו גם חסרונות אבל הוא בהחלט מאפשר לי להמשיך לתפעל את העסק ובמקביל להנות מהחופש עם הילדים בלי תלות בפתרונות דחק.

איך זה עובד?

את שעות הבוקר והצהריים, כאמור, אני מבלה עם הילדים. בסביבות השעה 18:00 אישי השכיר מגיע הביתה ואנחנו עושים החלפת משמרות – הוא עם הילדים, אני למיטה.

בחצות הוא מעיר אותי, אוכלים ארוחת ערב מאוחרת מאוד ביחד ואז הוא למיטה ואני לעבודה.

היתרון הגדול של עבודה בשעות הלילה הוא שמדובר בזמן עבודה "נקי". אין הסחות דעת, אין טלפונים, אין מיילים שקופצים פתאום ואפילו הרשתות החברתיות די שקטות, כך שאין הרבה מה לעשות שם. מה שבמהלך היום דורש ממני שעה, בשעה אחת בלילה דורש רק חצי.

כך אני עובדת עד השעות הקטנות של הלילה ואם נשאר לי זמן, תופסת עוד שעה-שעתיים של תנומה לפני שהילדים מתעוררים.

אז נכון שזה קצת משוגע ונדרשים שלושה-ארבעה ימים להסתגל לסדר היום הזה אבל לפחות בשבילי, זה עובד מצויין.

אם החלטתם לנסות את השיטה, חשוב מאוד להכין את הלקוחות מראש לשינוי. תמיד עם בוא החופש אני שולחת מייל מסודר ומעדכנת שאני עוברת למתכונת של עבודת לילה ושמי שצריך אותי מתבקש לשלוח הודעה ואני אדאג ליצור איתו קשר במהלך היום. עד היום 100% מהלקוחות שלי קיבלו את המצב בהבנה, שיתפו פעולה עם הנהלים החדשים ואף שיבחו אותי על התושייה.

אז מה באמת עושים לגבי שיחות או פגישות שחייבים לנהל עם לקוחות במהלך היום?

אפשר לרכז את הכל לשעה מסוימת ביום או ליום מסוים בשבוע שבו יש לילדים סידור. אם הילדים שלכם כבר מספיק בוגרים, אפשר אפילו להשתמש בתרופת הפלא שנקראת "סרט" לצורך השעה הזו או פשוט לקבל מהם שיתוף פעולה כמו שכתבתי בסוף הפוסט הזה.

והכי חשוב – לשתות הרבה מים ולא לשכוח להנות מהזמן הזה (אם הייתי פולניה הייתי אומרת שאוטוטו הם יגדלו ויעזבו את הבית ואתם תתגעגעו לימים האלו. אבל אני לא פולניה, אז לא).